רבי מנחם זמבה הי"ד
מבוסס על ויקיפדיה
לידה וילדות
הרב מנחם זמבה זצ"ל נולד בי"ג באלול תרמ"ג בפרבר של וורשא, למשפחה של חסידי גור. בילדותו סבל מבעיות בריאות, אבל היה חכם מאד ולמד בהתמדה. התחתן עם מינדל בגיל 18, ולאחר החתונה המשיך ללמוד תורה.
ספריו
בשנת תרע"ט הוציא לאור את ספרו הראשון "שו"ת זרע אברהם" ולאחר מכן ספר "תוצאות חיים". בתקופה זו ניהל חנות פלדה. הוא פרסם מאמרים בירחונים תורניים והיה מקורב לאדמו"ר מגור.
בשנת תש"מ (שנים רבות לאחר מותו) הוציאו לאור לקט חידושי תורה שלו בשם "חידושי הגרמ"ז" (הגאון רבי מנחם זמבה).
פעילות ציבורית
בשנת 1936 הוקמה ועדת פיל להמליץ למממשלת אנגליה מה לעשות בארץ ישראל. הועדה המליצה לחלק את ארץ ישראל בין היהודים לערבים. כך כתב רבי מנחם זמבה:
"רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים אל דבר ה' של תורה שבכתב ושבעל פה מראשו ועד סופו מוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".
הניסיון לעלות לארץ ישראל
בשנת 1935 הרב זמבה שלח אגרת לרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל וביקש ממנו סיוע בקבלת אשרת כניסה לארץ ישראל עבורו ועבור משפחתו. שנה לאחר מכן חסידי גור בירושלים ביקשו מהרב זמבה לעלות ולהיות רבם, אבל תכניות אלו לא התממשו.
בתמונה הרב מנחם זמבה הי"ד במרכז. מימין הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל ומשמאל בנו של הרב סולובייצ'יק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל.
בשואה
הרב זמבה עבר התעללות קשה בידי הנאצים ועבר דירה לעיתים תכופות. הוא נאלץ לנטוש את כתבי היד שלו במסתור. הרב זמבה עבר עם משפחתו לגטו וורשה ובסוף אדר תש"ג (1943) הכריז על תענית ציבור וחיבר תפילה מיוחדת.
בגטו הוא חידש חידושים גם בהלכות קידוש ה' וכך כתב בפתח הדברים:
"מה שחידשתי בעזרת ה' בימי הזעם תחת חמת המציק, בעניין קידוש השם על פי הרמב"ם והראב"ד ז"ל, ביום בו נלקחה ממני אשתי היקרה".
הגרמנים החלו לחסל את הגטו ולהרוג את כל היהודים שנוטרו בו. היו כמה ניסיונות להציל את הרב. גם ראשי הכנסייה הפולנית פנו בבקשה להציל את הרב זמבה, אבל הוא סירב.
המרד
הרב זמבה ערך סדר פסח בסמוך לפרוץ המרד. לפניכן הוא ארגן אפיית מצות קטנות, כדי שיוכל לשאת אותם בכיסו בפסח. הוא נהרג על ידי הגרמנים בחול המועד פסח, ביום י"ט בניסן. במהלך דיכוי המרד, ביתו החל לעלות באש. הוא ושאר דיירי הבית ניסו לחצות את הרחוב לבית אחר והם נורו על ידי הגרמנים. הרב זמבה נרצח מהיריות. כמה ימים לאחר מכן הנאצים השלימו את חיסול הגטו ורצחו גם את משפחתו.
ישנם כמה עדויות שהרב מנחם זמבה תמך במרד ועודד את המלחמה בגרמנים.
קבורה בארץ ישראל
בשנת 1958 נמצא קברו של הרב זמבה ועצמותיו הועלו לארץ ישראל. הוא קבור בהר המנוחות בירושלים.